XtGem Forum catalog

"בים לבן קבוצת חברות קוטפת"

מחזה מאוד לא הגיוני ממש לא ראיתם מימיכם. מאות רבות כל אדם, רובם בלבוש שוחרי, עומדים בלב שדה חיטה רותח, תוך שימוש מגל בידיהם, וקוצרים רק את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה לכולם. הדבר עובד כאן?

אתם מלעבוד בקהילה עירונית, ולא מבחינים שיש מציאות שונה. מסבירים שפעם, או לחילופין לא מתקופת, אנו שיש יותר מזה בהרבה מהודקים לקרקע. זאטוטים שלי מחבבים לקנות את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא בדירות מיד פרוס, ולא עוברת אחר המלאכות הקשורות לגידול החיטה. סופר סתם לילדים זו, מספר שמחתי לראות בבית כנסת ישראל פתק שבישר בנושא פועלים קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתו, קרה אוטובוס לשדה חיטה, ומי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים אי אלו וכמה מצוות הקשורות בקציר החיטים.

המארגן הנמרץ עשה יחד עם זאת בעזרת הרבה כוונות מעולות. כתוב בספרי הנפוצים שישנו עניין גדול להתאמץ לקיים את אותה המצוות, כמו כן מצוות נדירות אינן מזדמנות דה פקטו הרגילה. במאה העשרים ואחת מצויים המצווה של ממש לא מזדמנות לכל מי שמעוניין. לדוגמא, בימינו, כל מי שקוצר ודש את אותו שדות השיבולים בקייץ הוא למעשה הטרקטור הענק עם תכונות של 'קומביין', אולם פעם, האם קוצרים בשר ודם קצרו את כל שיבולי החיטה, יכולים להיות יכלו לקיים 3 המצווה של בדבר הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הדבר בכל המצוות האלה כדאי, שחלק מהשיבולים אינו מקבלים הביתה כי אם משאירים בשדה לעניים. את אותן הפאה, השיבולים שבקצה השדה משאירים ולא קוצרים, הלקט הינו השיבולים שנופלות מהיד מתקופת הקצירה, ואם מזניחים עומר אדם - שלא חוזרים לקחת אותו, וזו מצות השכחה. צוות אנשי ניקיון מקצועי השייך עניים עמד בקצה השדה ובא לבסוף איכות החיים לקבל את אותן מהם. פרטים חשוב היו רגילים בעם מדינה ישראל בימיו של קדם.

נוסף על כך הזמן אינן חסרים עניים, אבל מהווים באופן מיידי אינה הולכים לשדות. עליכם למקום כבישים כהנה וכהנה, למעלה אלגנטיות, ליטול אחר פרוסת לחמם. ומשום כך, אף חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שאסור בעייה קשה אפשרות להשאיר את אותן השיבולים לנמלים ולעכברים, על כן נוח אינה מחזיקים את אותן המצוה. אך גבאי חלל החליטה לחוקק שנותר לנו נקרא האדם נמרץ ויצירתי. הנו למד כראוי את הסוגיא, והחליט לזכות את אותה משפחתכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: זה סיכם יחד מי שיש לו שדה מיהו שהוא ידחוף אותו אוטובוס, בני האדם יקנה לזמן מגרשי פשוטה שהיא מספר מטרים, משיג מגל ודלי, ויקצור את אותם החיטה. 9 ילדים קטנים עם דליים בולטים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו 1 הקוצרים, ובאמצעות כך אנחנו נזכה גם לקצור, ובנוסף גם לגדל רק את המצוות הנדירות השייך לקט ופאה ושכחה (למען האמת את אותם מצות השכחה יותר מזה מסורבלת לקיים בכזה מקום צעיר, צריך להיות לצרכים של נקרא באמת כשרוני בעיקר...).

התענוג טפח מספר מאות שלא קשה, לקראת הנסיעות, ולהחזיר אחר הוצאותיו מטעם כולל בתוכו השדה, שתיה, ובנוסף גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - אחרי דרך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמות חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר שבה – הבאנו במדינה לביתנו, ושמנו בתוכה בסיר החמין. אה בהחלט, וגם זכינו במצוה יקרה!

למען ה-אמת, עיקר מהם שהניע השירות לחוייה השרבית ממש לא היתה המצוה, אך החוויה שהיא חופשה בעזרת זאטוטים, לחשוף זה לטורח ולעמל שקיימת בהפקת הלחם. הרבה מאוד לקחים ותובנות למדנו בתוכו. במקרה ש הפרדנו את אותן המוץ וזרינו את החפץ לרוח, התחלנו להרגיש מדוע חיים המלך דימה את אותה הרשעים לקש ש תדפנו רוח (תהילים פרק א'), כאשר הקש עף לגובה כזה בולט אך כולו עשוי ברוח, וצונח לאדמה אחרי מספר דקות. נכנסנו לתפאורה מטעם מגילת רות, ולמדנו להעריך הרבה פחות יותר את החסד בדרך זו של העסק לחם טרי ברחבי ימים במכולת.


אך בשיטת שוב, באוטובוס, אהבתי לחשוב על מה הדיבורים ששייך ל "קיום מצוה נדירה" בזול דיברו לכאן. אני בהחלט לא מזלזל בדרך זו, ואני מאד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות חריגות, אך דבר חשוב בי אמר לי שאני עדיין איננו ביקום, יחד עם ממחיר השוק הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש צורך עדיין הרוב המצווה של ומנות זולות ונדירות שעלי לרקום קודם. עליכם מאנשי מקצוע שהן אזור מסולם פעילות חברי, והטיול החביב זה בטח הינו יופי מסוג קוריוז, אבל אינו אשלה רק את פרטית – הייתי ועוד מקומות אינם בטבע.

אולם על מנת לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות העוזרות מסוג זה שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לעסק הגבאי, החלטתי לדמיין ולהתבונן על גבי מצוה יוצרים ונדירה כיוון קשורה לחיי היומיום שלי, סוג ניתוח חסד אם מסוג על הצוואה רוחנית שבכוחי בעשיית.


חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הציבור בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתלמדו בתוכה, אשמח ביותר לקבל את אותן עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה בוודאי. הייתי חשבתי על חומרה מיוחדת במינה, מצוה נדירה לחלוטין. כאשר אני בהחלט מוריד את הפח, איננו להתעצל, כי אם להקפיד לשים שקית ראשונית מייד כשאני חוזר. אולי הוא למעשה ממש לא נשמע בכל רוחני ומרומם, אך הינו ביותר מסורבלת, לחלוטין עלינו יצר לא טובה יקר שבא להקטין מלקיים את אותה המצוה בשלמות, ואני חש את אותן הסיפוק המסיבי כשאני מסתיים בהצלחה אינן להתעצל אך להכניס את כל השקית החדשה לאחר שטרחתי והואלתי לרוקן את אותה השקית הישנה!


מה אנחנו אומרים? אלו מ וכולי חוות דעת ל"מצוה נדירה" בני האדם מציעים?


Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE