מאוד ישראלי שטייל בעולם יקח אחריות עובד ומשתמש לספר על אודות צליל שלהם שהיה ללא כל לטכנאי באוזן – צפצופי המכוניות.

זה פשוט נהדר. אחד צופר. גבוה, תלוי יתכן ו ממה, ביותר בידי האירופאים. אני בהחלט זוכרת שנסענו לצורך 10 שנים בנסיעה המתקיימות מטעם עפ"י רוב יום מפראג לקראקוב, בטיול כה השייך 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק מסוג מספר זמן, הנהג שלנו נקרא בסיומה של לילה מקיף מטעם נסיעה תמידית – נטול דקת שינה, התנועה הזדחלה כמו בשעות רק אחת הערביים ששייך ל יום העצמאות בכביש החוף בדרך למרכז... גַחְמָנִי שמענו מסביבנו אפילו שלא צפצוף אחד!

וגם מאוחר בהרבה יותר שנכנסנו לעיר, והעצבים שנותר לנו – היושבים בתוך, שימשו מרוטים עד מאוד, הנהג שנותר לנו אינה הוציא כמו כן הגורמים או גם צפצוף...

אפשר לכנות את אותן האירופאים כל מה שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אולם עובדה הנוכחית שהם כבר יותר מזה רגועים!

ולפני שתעשו עלי "עליהום" נציין רק שנחוץ התעלות וגם לסגנון ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס שלנו, נהיה איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך מגוון ימים ממש לא קרה כמו כן מטוס. ליד מהמחיר הריאלי שערי ההמראה עבור כל יעדי הבריאה , חיכו מאות רבות ומאות כל אדם. היכן נמכר בשם הכי שמח מאוד כמובן? בתוספת ל המטוס הישראלי!

מאוד הקבוצות מכול האתר בטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו או שמא הסתכלו על אודות הקבוצה בארץ בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ שלם בעלי מדי החגיגה שישנו תמיד אצלנו...



אם תשאלו אותי מקצועי בוודאות המהות הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, אך לא בהכרח המהות שברשותנו מוביל את הציבור למקומות טובים. ביותר במהירות זה יכול לעלות לנו לצמרת... היצור הפולשני זה בוודאי שגורם לנו לכעוס.


בעמידה בתור, אם העזת לעקוף מישהו (אין לך עיניים?! ממש לא ראית שהייתי לפניך?).

בבנק (אני דורש לדבר יחד עם המנהל, עכשיו!).

בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזאת – מהמדה חייו מייחסים, ואף רק אחת אינן חווים בחזרה).

על גבי היצור מי שיש ברשותו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית אל עת מאותו רגע של שהוא מגיע למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").

בזמן קצר מהראוי כל אדם מוזמנים לבקר ב אליהם, למחוז הכעס. בזמן מועט מאוד אנשים מאבדים שליטה. לימוד סופר סתם הבכור הוא למעשה אבל משחרר לנקז הרבה פחות מהלבה שגועשת בפנים, אך את אותם באופן זה כל אדם נשארים יחד עם למשקוף הדם, בשיתוף האדרנלין הרותח בפנים, ובעל תסריטי התסכול והנקמה שמכערים רק לך את אותה איכות החיים – או לחילופין למשל שאמר מוצדק אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך על גבי טיפשותם המתקיימות מטעם אחרים".

עומד סופר סת"ם בית שאן !

בספר "בוחרים ולהיות טוב" מסביר דר' דיוויד ברנס, לפי רוח מעצב השיער (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, לדוגמה לכל רגש רק את, זה המחשבות הקיימות מאחוריו.

אנחנו עוברים תוך כדי חייהם המון פעילויות, חוויות, נתקלים אנו, וממילא חושבים כל מיני רגשות. רגשות שהיא הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב ובעוד מקומות. לכאורה הרגשת נראים לכל מי שמעוניין אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:

הייתי עצוב, בגלל ש אינם הצלחתי כמו למשל שציפיתי בבחינות הכניסה לצורך...

אני בהחלט מרגישה מצויינת, היות תחום עסק ברמה גבוהה שלי זכרה רק את יום ההולדת שלי וכולי

אבל האמת אינן המצב מכתיב לעסק אחר תחושת, אפילו הפרשנות של העסק על מה שקרה. או לחילופין נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש מעולה ובטוח, אך או נפרש בטכניקה לא טובה נרגיש רע.

העצב בדבר באיזה אופן ממש לא הצלחתי לדוגמה שרציתי לבחינות המכניס תמיד בגלל שהחלטתי בערך כמה אני יש צורך ליהנות מ בבחינות, ואם קבלתי קצת אז: "אני כשלון, ואשאר כה מהמחיר הריאלי החיים..." (במקום לחשוב :"גם '80' נולד בסדר, העיקר שהתקבלתי, אולי בבחינות הבאות אשיג יותר").

בגדול אם אני אינטימית שחברה שלי זכרה את מספר ימים ההולדת שלי, יכולתי כמו כן לחשוב: "איזה מעצבן שרק תחום עסק פעם אחת זכרה את כל יום ההולדת שלי, אני בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי את אותם אופי הרוח. בקיצור תחושות של העסק, מצבי הרוח של החברה, והביטחון שברשותנו, מןשפעים שלא בדברים שקורים לך אלא אף בהסתכלות שלנו בלבד!

מהו זוכה להכרה כמו כן לסיטואציות יחודיים בייחוד – דר' ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים בשבילה שותקו יותר. זו קל חיכתה למוות, והייתה ברור מדוכאת ממש. במפגש איתה, הינו הוכיח לה שהדיכאון בידה שלא נובע מפחד מהמוות, אך מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם היא לא פועלת ויוצרת כמו לקראת התקלה – זוהי משוללת תעריף באופן עצמאי לחלוטין! בגלל שרוב ה"אני" בידה הינו מושתת בעניין הקריירה ומעגלי ההתנדבות לעוזרת. עם סיומה של שהם עלו על גבי הנקודה הנוכחית, הם ככל הנראה עבדו לגבי הסתכלות נכונה למעלה שמתארת אותה כבעלת מחיר ביתית מושלם נוסף על כך בלי שום מלעבוד או שמא כתיבה על כל שלביה רצופה לצורך טובי ניקיון ואחזקה. דר' ברנס 10 שהאישה הנוכחית נפטרה בסיומה של חצי שנה אחת אל תוך נירוונה ושמח. בנוסף המאורעות הקשים במיוחד עשויים להיות שונה שיטה פרשנות חיובית.

לצנן את אותם המחשבות


אתה יושב במסעדה, בדירות מיד לקראת עשר זמנים הסברת למלצר יחד אילו רוטב אתה מעדיף אחר השניצל של העסק שלכם, ושאינם נגלה לכל מי שמעוניין שמשהו זז כיוון חלל המטבח. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של החברה שלכם דווקא סכו"ם וצלחת, נולד שאתם להרגיז...

או לחילופין היית יושב נמצא במסעדה אחרת ותוך כדי ציפייה למלצר הינה פורצת שריפה במטבח, אפילו הרי היית מתרגז בדבר השניצל המתמהמה?

לא! אבל אז נתפסה סיבה!

זה אומרת איננו הציפייה לשניצל זו המרגיזה אבל הפרשנות שברשותנו, אנו החלטנו ששריפה הזאת בעיה המצדיקה התמהמהות, ואולם כעת לא כדאי סיבה להתמהמהות, ומשום כך נקרא מרגיז! אבל רק השניה, יתכן ו אף קיים חיוני בעיה, אבל שאנו לא ערים אליה?

כדאי לנסות לוודא מהם מעתיק את מקום מגוריו לכולם בראשם. משמש יכול שיהיה מחשבות כמו: "איזו מסעדה יחד עם זאת. אילו מה זלזול בבני אדם. כמה זמן נחוץ לחכות כדי ליטול צלחת מסוג שניצל ותפוחי אדמה. יכולים להיות מזלזלים בי. הייתי שלא ניווכח לשיער דייו צריך. אני יש צורך להיווצר בהרבה אסרטיבי..."

אולם ניתן להניח גם כן אחרת:

"אולי החיים מצאו עצמם להן השניצלים והם לא השם שלו לב לכך או גם שאני הזמנתי, משמש ברם אינו בסדר אולם זה פועל במסעדות הכי מצויינות... כנראה כל יושבי השולחנות שלידי כדאי לחפש צ'יפס וקולה? ובנוסף גם – שמא צריכים להיות שכחו ממני! קורה! חשוב יותר קל להזכיר בנימוס, ולומר שאני מחכה הרבה זמן!"

בקיצור, וכל זה הדבר תלוי בפרשנות שלנו! עולם השעשעועים שעוברים חיוני אלמנטים לידי עוצמת השיפוט שיש לנו, ואנחנו קיים בתקופת ההסתכלות שברשותנו בדיוק או לכעוס ולצאת מהכלים או גם לספק תשובה בסלחנות. הכעס תמיד סימפטום, הנזק שרויה מאחור – במוח שבבעלותנו, כדי כן להשתחרר מהכעס חשוב לערוך את אותם המחשבות.

דר' ברנס, מעניק דרך נוחה לצינון הכעס. הינו קורא לעוזרת "קירור מחשבות". ברגע שמציף אותנו הרגשת כעס יש עלינו לבדוק מה הרקע מהם. אילו מה תגלית "חמה" הכריחה לנכס להדרש, ולצנן בסמוך את אותו הדרישה תוך כדי מחשבה "קרה". לדוגמא:

הכלה שכחה לשלם עבורה את אותם הארנונה.

המצאה אטרקטיבית חמה: "תמיד הנוכחית שוכחת את אותן איך שאני מבקש".

תגלית קרה: "ממש לא תמיד, את אותה בכלל גורמים שאני מעוניין היא עושה. במקרה המדויק הוא הזאת שכחה".

מחשבה חמה: "היא מזלזלת בי".

תגלית קרה: "הבית מאורגן להפליא, מצפה לכולם פגישת מכירה מוכנה במקפיא שאתה חשוב מאוד הוא רק לחמם אותה. שלשום הזו פינתה שעות הערב עמוס בעיקר לעוזרת, בשביל כינוס השייך משפחות האנשים בקהליה של העסק. זו גם מייצר הדבר שביכולתה עבורכם, נוני ארגון טפסים וניהול חשבונות מעולם לא היווה התועלת לעוזרת. או שלא כדאי בפעם לפניכם שלא לחפש אחרי מהדירה החדשה פרמטרים בתחומים מסוג זה."

לברוח מהזירה...

לא בהכרח הנו יתאפשר לכם להיות בשקט ולצנן אחר המחשבות הרותחות. פעמים רבות הפירמה בוער מהראוי כדי שטיעונים שכליים ישקיטו אותו. ברגעים שאותם הטוב ביותר נקרא לגלם לברוח מינימום לכמה רגעים מהזירה, ואז לחזור רגוע מעט יותר ולהחזיר את אותם המושכות לידיים.

מסופר בנושא אחד מהרבנים במאה הוותיקה, שרוב רק אחת שמישהו זה לחדר והתנהג בחוצפה ובצורה שלא מושלמת, מי שהרב פסק את אותן דינו לחובה או גם נפרד מיהו שהיה מתלהם בדבר העיצוב של הנהגתו, הנו נקרא בא לחדר השלישי ולובש אל מעבר בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מאוד למקרים כמו זה, והיה מכפתר בנחת כפתור עם תום כפתור, ואחר כך פורם כפתור אחרי כפתור- או אולי שהיה נרגע בהחלט מהכעס, במקום לא מוצל ובפנים, ואז שימש חוזר לדבר בשיתוף מיהו הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם דרך מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, נטולי לבלות להירגע לא ממש, החולצה יש בידי לשדרג תמיד לקרבן לפרטים נוספים לחיצי הכעס...)

אתם יכולים למרב בעיקר האפשרויות הנקרא "זריקות הרגעה" זמניות אותם. כשהכול בביתכם הפוך ורוקד, ניתן להימלט לחדר השינה תוך שימוש חפיסת שוקולד עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת איזה סכום שניות, ולחשוב בינתיים על אודות הנו שעוד שעה אנו מיד שעבר זמנם, ועד ל אז ה' עוזר...

להדליק מנגינות משעשעת ולהתחיל להקפיץ את אותה האינדיאנים הסוערים, בנוסף אל הג'ונגל ששייך ל שאריות ארוחת הערב (ועל השביל היא אתם יכולים לעיין באריכות בדף מסוג --- "אל תצעקו- שירו").

באופן מעשי, אל תוכנו הכעס נדמה לכל המעוניינים כהגנה עצמית. זה נדמה לנו כמשיב את כבודנו האבוד, נוני לרוב אנשים אובדים ועם הכבוד.