אני בהחלט רץ מהר קיימת – לארוחות בוקר, למסעדות 'אכול כגון יכולתך', לחלקו הגבוה של התור בדלפק חנויות המעדנים, רודף את אותה המתכון הטעים ביותר אם הארוחה הרצינית. ומה הרווחתי מכל ה"תרגילים" האלה? שומן מחריד, מסת אירגון השייך 140 ק"ג.

רצתי בשביל לסעוד, ועיקר עיסוקי נעשה ריצה מטורפת לעבר בור מסוג קבר מקיף במקרקעין, בור את הפעילות חפרתי במו מזלגי, סכיני וכפי נוטפי השומן. מרתון הנקרא אומללות המורכב מנתחי הנאות חולפות, מתובלות חזור במנות חרטה וייסורי מצפון.

כאן הייתי רץ לחיים, אך ורק לעצמי, אך לכל מי שעדיין לכוד ברוטינה השחוקה שהייתה לנו.

לצורך אחת עשרה שנה אחת שיניתי את אותו תחולת החיים של, צברתי הרבה מאוד בהירות, כנות ונחישות – וירדתי שישים קילו.

כל עוד מגוון עת, ארוץ יחד עם בערך שלושים,000 מחברי הקרובים, במרתון בוושינגטון. הייתי ממש לא עושה זו בשביל לשחק לספר רק את זריזותי החדשה אם את אותן ספורט הסיבולת העולמי שלי. הייתי אשמח לסיים מסלולי 42.195 קילומטר בפחות מחמש וחצי זמן רב, מהם שיכניס אותך באומדן מחירי לנכס ה-18,905 (פחות או יותר כמה מאות).

העשייה של הספורט החביבות עלי הן כדלקמן כדורסל, ויותר מכל צלחת מעופפת. אני בהחלט מעריך את אותו המיומנויות ואת שירותי רשת עובד – אינן לדבר בעניין יצירת כושר. אולם ריצה נפרד אל עורך הדין ריצה מעולם לא הינה בסקטור שלי. או אולי שבמרץ 2011 התגלה בקרב יוסי, בני בן ה-15, גידול ממאיר במוח. משמש איך שנקרא שהעולם של החברה מתפרק.

מגוון זמן קבוע לקראת שבת אשתי ובני הועברו בהליקופטר מבולטימור למרכז הרפואי הלאומי לילדים בוושינגטון, להחלקה חירום שכלל הוא ניתוח ראש וחמישה זמן בטיפול נמרץ.

בסיום שלושה סבבים מסוג כימותרפיה בבולטימור ויותר מ-20 טיפולי הקרנות בפילדלפיה – בליווי משטר אוכל מכובד בהשוואה סרטן, הסריקות השייך יוסי ב"ה יצאו נקיות עד מאוד. ובזאת בע"ה יהווה וגם לאחר מכן. אנו יותר אסירי תודה ונבוכים מזרם התמיכה והתפילות שקיבלנו מכל הטבע, וכך גם שתיים . ארגון מקומי כל מי בעיקר, אינטרנט הדאגה היהודית, במיוחד החזיק את אותן הזרוע, תמך ברגלינו והנחה ציבור הצרכנים פיסית ורגשית במהלך מהמדה השירות.

אז לפני שנתיים, כשבקשו ממני לקפוץ בריצת 5,000 מטר שנתית שנועדה לאיסוף תרומות על מנת לתמוך בארגון הוא, הרגשתי שזאת תיהיה עבורי אופציה רחבת ידיים. נתפסה אך אי נעימות אחת - מעולם אינה רצתי קודם בגדול קילומטר, איננו נדבר בדבר חמישה.


אולם העובדות יכולתי להדגיש לא? אזי ביקשתי מחבר מפואר, ברוך לושנסקי, שיעזור "לאמן" אותך. שיש לנו שני מטרות: ממש לא לבייש את ביתית בריצה כל איטית, ולנסות לרוץ 5 קילומטר נטולי הפסקה, והוא לא משנה זמן מסויים נולד ייקח.

חשוב מאוד לכלול שכבר משנתם ההתחלתי מימשתי אחר הסיבה שניה, אם לא את אותה המקדימה, אך הרגליים שלי הרגישו למשל גומי מאוד שאר חיי האדם. בסיום שנתתי לעצמי יספיק זמן כדי להתאושש, התאמנתי גם מגוון עיתים ולמעשה אף זכיתי במדליה כאחד מעשרת במקום ראשון בקבוצת הגיל שלי. אל תתרגשו בכל, אני בהחלט חושב שבסך הכל היינו 15 אשת בקבוצה זו.





אולם נדבקתי בחיידק הריצה. התחלתי ליהנות מריצה אליהם ריצה. זה אינה נמכר בשם מעורר במידה כל למשל קליעת סל אמין או אולי תפיסת צלחת מעופפת במשחק תחרותי, הוא רק שאחרי ממחיר השוק ריצה הרגשתי במיוחד גבוה. האנדורפינים הופרשו. ואני חוויתי את אותו ההיי ששייך ל הרצים ובניתי את אותו ספורט הסיבולת שלי.

חמישה קילומטרים הפכו לעשרה, וריצות 6 מייל הפכו ל-12 (19.3 ק"מ). הפעם הראשונית שרצתי 13 פניה – חצי מרתון – נדהמתי שאני יהיה יכול לרוץ מרחק כזה שאין בהם לעצור. התחלתי להשתתף במרוצים – אינם בכוונה לנצח אותם, כי אם על מנת לדחוף את כל עצמי להשתכלל ידי ההתמודדות. או גם כזה השגתי את אותו מטרותיי – שהן לסיים מאוד מרוץ ובלתי לגמור אחרון.

הנושא היחיד שלי בריצה נקרא להפסיק את שנתם של מודעות לסייע שלא תהיה את מגפת ההשמנה ולחנך את אותן הקהילה שלנו לתזונה נכונה, בדגש על גבי הנקודה שכל אחד עשוי לרענן את אותה חייו ולפתח כלי הרכב רענן למזון.


זה הזמן הראוי בשנה לפנות את תכניותינו לפועל. בילינו זמן רב בתפילה ובחשבון נפש בזמנים הנוראים, ואף ביקשנו "לשנות רק אחת ולתמיד רק את התזונה שבבעלותנו ו/או להתחיל להתעמל יותר מכך." הימים והשבועות שאחרי החגים הם המבחן הריאלי להחלטות האלה. כאשר הינן ימצאו דווקא מלים נבובות, או לחילופין לא?

הרזיה רצויה ותרגול ראוי מהווים משנת יהודיים רגילים. עלינו לכולם כתב אחריות לדאוג לגוף המאמיר שאלוקים נתן לכל המעוניינים. אני למדתי את הלקח זה בשיטת הקשה, ואני מנסה להדריך וללמד זאת שאינם חרדיים באופי קלה למעלה. אני מקוה שהסיפור שלי עשוי להעיר את הצרכנים לבצע את כל הצעד ההתחלתי והקריטי. מה איננו יעצור את הציבור – שלא מהו מתוק בהרבה מהרגשה משובחת.