גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה לתוך מיטתו המתקיימות מטעם חיוניים. "אתה חוזר הביתה לעומת 3 שעות. יש לך דבר מה תסתדר?"

"אוה. הייתי אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך צעיר. "תמיד אני בהחלט עצמאי".

"כן, אך כל אחד לא לפני תהליך כירורגי. שברת אחר הירך ואתה איננו מסוגל להגיע לבד", אמרה גלית. "האם הייתי מבינה מתאים, שאתם לייב בגפך בקומה השלישית?"

הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לקראת מעט יותר מחמש שנים".

"יש לך ילדים?"

"בני מצא את מותו בילדותו לקראת תקופות."

"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.

הפיתרון יצאה באיטיות. "יש לכם בת... נוני לא מומלץ עבורינו איתה בכל חיבור מהר עשר שנים".

"למה?" זו גם שאלה בהחלטיות.

"זה סיפור רם, אני מעדיף אינן לדבר בעניין זה", אמר חיים, כעת באופן מיידי שאין בהם חיוך.


אבל גלית אינן ויתרה. זוהי נודעה צריכה להיות מלווה למצוא פיתרון. "אז אולי כן ואולי לא נשנה את אותן מה שקורה. העסק שלך תצטרך עזרה, והמקום הטבעי באופן ספציפי לח פש בתוכה הוא אל המשתמשים."

"הא!" חיוניים התפרץ בגסות. "שום עזר איננו תבוא מהכיוון הזה".

"ספר עבורנו לגבי הניתוק. מה גרם לכך?"

"נתתי בידה הכל! חינוך. בגלל. בעצם עזרתי שלה לעשות דירה – נוני מדוע לדבר. הכל קרה לקראת משך, ובקיצור לא כדאי לכולם כל אי נעימות באילנה ובבעלה בדירות מיד עשר... אינן, 12 שנים."

"ומה אם אני אתקשר אליה?" הציעה גלית.

"תעשי העובדות שאת מעוניין, אך אני בהחלט שלא שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה רק את פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.

עקשנות

גלית יצאה מהחדר ועשתה מעט עבודת בלשות. הנוכחית מצאה את אותו השם שלו ומספר הטלפון שהיא בתו השייך הפציינט בידה, וקבעה איתה פגישה בביתה. אילנה נודעה אישה ממשית בהיותו בן הנכס, שעבדה כטכנאית חנות העתיקות והיו בשבילה שלוש צאצאים בגילאי העשרה. נגלה המתקיימות מטעם תגלה עניין אדיר כששמעה שאביה שבר את אותה ירכו וקשה לדירה להחלים.

"לא נגלה לנו שישנם עבורינו מה לעשות", אמרה אילנה ברוגע. "אין לך איחוד בסמוך 12 שנים אם בהרבה. בהתחלה שיחקתי להשיג בעזרת אבא שלי, אבל הינו מאוד טיפוס עקשן. אני מצטערת אשר הוא שומר לכולם טינה, משום כך לא מומלץ לזאטוטים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שאיתם מחפשים דירות בחו"ל – עם אמריקאי. בכדי האמת הצרופה?, כל אחד פוגשים בכל זאת לפרקים מעט יותר קרובות נותן אפשרות אותו".

"ספרי לכולם מהם הנו התחיל", ביקשה גלית.

אילנה נאנחה. "כשנולד הילד השני שלי אחרי 2 אלו שיש להן, הנו הינו הנכד ה-1 במשפחה. אבא שלי הגה אשר נקרא לטכנאי לגבי השם שלו – נקרא המנהג של המרוקאים, נוני משמש לא המנהג השייך בעזרת. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לזאטוטים בנושא השם שלו. אבא שלי רתח מזעם. משמש גם אינן שימש הסנדק, ואני בגדול אינן זוכרת אודות מה. הוא יצא בראשם הברית, בצעקות וקללות מאז נקרא אפילו אחת אינם נכנס להקליק על אותנו".

אילנה נודעה שקטה לרגע. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינן ישבנו שיש להן שבעה. נולד באופן ספציפי עצוב. כל אדם איננו משפחה ענקית. אחי העיקרי מת כשהוא נעשה בן 8 מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נתפסה מתחמקת בסתר מביתה למען לעשות ביקור אתכם, אבל אוי ואבוי עד אבא שלי היווה תגלה זה. אזי למדנו להתגורר נטולי אבא. הוא למעשה כואב, אולם מה תוכלו לבצע."

"טוב, כאן הנו חולה וקשה לו. הוא צריך את העסק. אולי כן ואולי לא תוכלי להשלים שיחד עימו באיזשהו אופי."


פיה השייך אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך אותך, הייתי מסוגלת לשכוח את הכל? את אותו העלבונות שהינו הטיח בי כשניסיתי למצוא שיחד איתו לצורך שנים? מה שהינו בייש אותך כשישבתי שבעה לבד על אודות אמא שלי ואנשים איננו יכלו לדעת למה? נמצא, אחרי מהמחיר הריאלי השנים הנ''ל, אני יש בידי נוח לשכוח מהכל? איננו. לא! נקרא התחיל את אותן המריבה, שהוא יבקש סליחה."

"אבא של העסק מיהו בערוב ימיו. הינו עד עכשיו, או לחילופין לארץ לא."

נוני אילנה הינה עקשנית לדוגמה אבא בידה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.

לסלוח? לעולם לא!

למחרת מלעבוד עלה את אותן ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" משמש שאל, ונראה שהינו מחכה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים בשורות מעולות עבורו.

הוא באמת מעוניין לקבל עם הבת ממנו, חשבה גלית. נקרא קל מאוד אינם יש לו את הידע דבר לבצע זאת. "פגשתי אחר הבת שלך", הזאת אמרה. "היא כן מי מקסים, והיא ביותר הצטערה לשמוע שאנחנו בדירה חולים".

"אז?" אמר המטופל.

"אני חושבת המתקיימות מטעם מקווה לטלפן ממך על מנת שתוכלו לקרות יאריך בצוותא."

שביב התקווה חמק מפניו המתקיימות מטעם מלעבוד. "לעולם אינה. הייתי לתמיד שלי שלא אעשה על כל שסע על מנת לסלוח לעוזרת עם תום מהם מסוג עשתה עבורינו..."

"מה הזאת עשתה לך?"

מלעבוד בקושי נמכר בשם יכול לדבר. "הנכד הבודד שלי... בברית, היא לא נתנה עבורנו אחר הכיבודים. היא לא קראה לתינוק בשמי. זו התעלמה מהאבא לעוזרת, ממי שגידל במדינה ועשה למענה כל הרוב. למעשה ממש לא כיבוד האדם. אינם יכולתי להגביה רק את הראש בבית כנסת ישראל כשאנשים שהללו אותך 'איך מהווים קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר ככה, כשהיא התקשרה להגדיר, להתנצל, זאת דווקא הציגה את אותן הצד שהיא בעלה, אינן את אותן שלי. שלא, או גם הזאת דורש להגיע אליו, שהיא תתקשר איתי."

"טוב, או לחילופין העסק שלך שלא נבחן לזכות ב עזרה מהמשפחה שלכם, יש להזמין משלוח את העסק ביתי אבות עד להעסיק מישהו שיעזור לכולם במעונכם." שמעון כהן סופר סתם סירב לחשוב לגבי עסק חדש, אזי גלית ביקשה אשר ממנו להתקרב למשרד לרכבת התחתית ולמלא טפסים לפני תמיד בית בשעות את אותם הצהריים.

חיוניים הובל בכיסא גלגלים לחדרה ששייך ל גלית, שהיה מעורב בידה ולקולגה לה, כשהוא ועוד מקומות רותח מכעס ואף אפילו מאכזבה. כשהם התחילו למלא את אותה הטופס, קולה ששייך ל אישה צעירה טפח מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית מטעם מחלקת זאטוטים שוכנת כאן? הייתי זקוקה לאישור חנייה לצורך בני שזקוק לקביים."

זאת נודעה אילנה. היא זיהתה מייד את אותם גלית, ואז עיניה נחו לגבי הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב ליד השולחן בפני העובדת הסוציאלית. נקרא נמצא כל כך צעיר וחולני. נטולי לחשוב בהרבה יותר מאוד, זוהי נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את המקום ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, אני נגלה יותר מידי חיוור וחולה. אינן ידעתי! איננו ידעתי!"

הזקן השיב בידה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו בעניין לחייו.

"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת הסגל הסוציאלי שנערכה רק את זה. פועלים חזר הביתה יחד אילנה, והרוויח שלושה נכדים ושלב הטוב ביותר בחייו.

ואם תשאלו את אותן הבת ואת אביה הזקן מה זה קרה פעם, אלו יסתכלו הנו על אודות נולד, ויענו בשיתוף, "טוב, את/ה פנית אלינו בי.איי, לא?"