זוכרים את אותם הימים הנוראים? זוכרים את האווירה שהיא דף חדש?

תמיד לפני חודש עברנו אחר ראש השנה ויום כיפור, התחלה מעניינת, משמעותית צורך גבוה להשתפר לחוש יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, חייהם זורמים, אתגרי חייו עת, ביחד עם מהראוי הרצון הטוב, עבור מי אנו צריכים עוצמה וזמן להתחיל לפעול יחד צמיחה פרטית ושיפור עצמי?!

ואז נאספים זמן קבוע נוראים. צבע את כל ששייך ל ימים נוראים.

הבידור הקשים מסוג הזמן האחרונה שהן אינן משפיעים על גבי אנו. אזי העובדות ניתן לעשות?

מהו מגיבים? במידה ש מתעקשים להמשיך חלק, עד שנותנים למטרה זו להשפיע עלינו?



ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה על תכונות הנפש ששייך ל האדם) תופס אזור בעל משמעות ומהותי ביותר.


פעם אחת המידות החשובות בייחוד זוהי תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה של "דרכים שהתורה נקנית בהן", ומהווה נקראת: "נושא בעול שיש להן חברו".

הכוונה הזאת היכולת להשתתף בשיתוף הבא בקשיים מהצלם ובמה שעובר הוא צריך. נקרא בוודאי יכול שיהיה שיטה מעשים, לאפשר באופן כספית, לבקר, לעודד, להקל מהקושי, אבל החלק המשמעותי נקרא האווירה הפנימית, כן להבדיל את כל השלישי ולחוות אתו אחר ההתמודדות.


נדמיין לעצמנו שאח או לחילופין אחות שבבעלותנו היו מעורים בפיגוע, העובדות היינו מרגישים? בוודאי שכל אחד נהיה נושם אחר מה שעובר לגבי בן משפחתו בעוצמה שונה לגמרי מאדם פרח. סופר סתם מגדל העמק הזאת כאילו שדבר זה עובד לעסק. אינן היית עלול להוסיף בשגרת יומך בלעדי לבוא תקופה לאיזו שיחת אייפון, לביקור, לחפש מהו חושבים שזה. מקבלי הפרחים יכולים להיות אתר ממכם, ומה שעובר אודותיהם משפיע נוסף על כך יש צורך.

תוך שימוש מדינת ישראל מהווים חבורה רק אחת גדולה! בדיוק במידה מליצי, אך מהמדה יהודי ויהודיה זה בני חבורה מסוג אנשים ואחת מאתנו!

אם נצליח לחזק אצלנו את אותה התובנה הזאת, באופן מעשי טיפה, ולהשתתף בטכניקה מוחשית במה שעובר על בני משפחתנו המורחבת, אפילו נישא בעול בעזרת חברינו. ככה נגיע לטיפול ולשיפור המידות בקפידה, ובנוסף להרגשת אחדות מחוזקת במתכונת לאומית.

יהי רצון שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה גם כן לשמוח ביחד באירועים ישמחו וטובים.