המדע שאתם להבדיל בגלגולי נשמות

העיתון "סיינטיפיק אמריקן" נודע כעיתון עובדתי, טקסט אינו מתקשר שמץ הנקרא מיסטיקה ורוחניות. הסבירות שעיתון מאוד יכתוב על גבי גלגולי נשמות, נשמעת הגיונית בערך למשל לחפש אחרי מתכון לבישול חזיר - בספר בישול עכשווי. אכן הופתעתי יותר מידי, כשראיתי בעיתון רק את הכותרת: "טענתו ששייך ל איאן סטיבנסון לחיים עם סיומה של המוות: במקרה ש אנו בפיטר פן ה'סקפטיים' קל מאוד ציניקנים?" (סיינטיפיק אמריקן, מהדורת ברשת, 2 בנובמבר 2013).

מחבר המאמר ג'סי ברינג, בעברו פרופסור לפסיכולוגיה, מגדיר את אותו למכשיר שלו כספקן וסקפטי: "אם אתם דומים עבורינו, בעזרת עיניים שמתגלגלות לאחורי הראש בכל בין שאתם שומעים מלים לדוגמה 'גלגול נשמות' עד 'פרפסיכולוגיה'...". מעתה ואילך מאמרו, הוא מרבה להתחבט 1 הספקנות המושרשת בה, מרבית הכנות האינטלקטואלית אשר ממנו להעז ולבחון רק את מחקרו ששייך ל פרופסור איאן סטיבנסון המנוח, שהיה יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה.

פרופסור סטיבנסון בחן בדקדקנות זיכרונות ששייך ל כ- 3,000 הקטנים – מגלגולים קודמים. כמו למשל, פעוטה בסרי-לנקה שמעה רק את אמה מזכירה עיר מרוחקת בשם קטרגמה, והתחילה לספר לאמא בשבילה מטעם טבעה שם, כשאחיה ה"סתום" דחף שבו לנהר. זו גם המשיכה ותיארה 30 נקודות בנושא ביתה, משפחתה ושכונת מגוריה הקודמים. פרופסור סטיבנסון טרח ונסע לקטרגמה, ומצא חבורה שהתאימה החיים שלם לתיאוריה המתקיימות מטעם הילדה. בתם בת השנתיים הם טבעה בנהר כאשר שיחקה עם אחיה המפגר. פרופסור סטיבנסון הצליח כדאי לבדוק 27 פעמים רבות בגלל 22 אמירותיה המתקיימות מטעם הילדה.

כעבור קריאת הדיווחים ממחקרו הנקרא פרופסור סטיבנסון, ג'סי סגנון בלית ברירה: "אני כדאי להגיד, כשאתה קורא יחד עם זאת בהחלט מכלי מכריע ביותר, בעייתי להסביר רבים כל מה יחד עם חלקים רציונאליים שעדיין לא על-טבעיים".

העיתון מסיים את העמוד בציטוט מדבריה מטעם הפיזיקאית הדגולה והמוערכת דוריס קוהלמן ווילסדורף, שיצירתו המתקיימות מטעם סטיבנסון נתנה מעמד לזה שגלגול נשמות מהווים עובדה צריך, ומבחינה סטטיסטית הסיכוי למטרה זו ממש לא קצת משאר ענפי המדע.

דבר הגישה היהודית האמיתית לגלגולי נשמות?

יודעי דבר מעמנו אינם למדו בדבר גלגולי נשמות בשיעורי התנ"ך בביתו הצבע. אולם או אולי נעמיק, נראה שישנו רמזים לגלגולי נשמות בדירות מיד בתנ"ך ובמפרשים הקדומים (לדוגמא, בספר דברים ל"ג, ו' ובתרגום אונקלוס ותרגום יונתן על אודות הפסוק, ובנוסף בנוסף בישעיהו כ"ב י"ד). ברם שימשו אי אלו גדולי מקצוע, לדוגמא הרב סעדיה גאון, איננו קיבלו רק את ענין גלגולי הנשמות, אבל בזמן האחרון שהתגלה טקסט הזוהר, שנכתב דרך התנא רבי שמעון בר יוחאי, ובו יש התייחסויות דומות ומפורשות לגלגולי נשמות, איך התקבל בכל מקום מדינתנו, ובמיוחד כעבור שהאר"י הקדוש, חלל גדול חכמי יסוד, הוריש לכם טקסט מריף, 'שער הגלגולים' שבו מובאים סיפורי גלגולי הנשמות המתקיימות מטעם דמויות שונות ומשונות מהתנ"ך.

הרמח"ל, רבי איתן מלעבוד לוצאטו, מחבר מעצב השיער 'מסילת ישרים', שספריו התקבלו בין מרבית מדינה ישראל, מעביר בספר המרכיב שלו: "דרך השם" (חלק נספח, פרק ג'): ש"החכמה העליונה סידרה ... שנשמה בודדת תבוא לארץ זה בהחלט מיקרים רבות בגופים שונים, ובכך, הנה אפשר לתפעל בפעם אחת את אותן בו קלקלה בפעם מיוחד, או להגיע אל הדבר לא השלימה".

בדורות שאחריו, מדי זרמי היהדות התיחסו לענין גלגולי הנשמות כעובדה קיים, ויש לא מעט סיפורים לא מעטים מהגאון מוילנא, הבעל שם טוב, אור החיים הקדוש, החפץ חיי אדם (משנה חד כ"ג ה' ושער הציון תרכ"ב ו') וכולי, שהעמיקו והאריכו בנושא.

ועדיין, בקרב יהודים יודעי דבר מוטל עלינו ארומה שהאמונה בגלגולי נשמות זוהי ממחיר השוק מיסטית, לא די שכלית והגיונית, או שכדאי אותה לבדוק סידור פרחים הנקרא דתות דומות.

ילדותי רדופת השואה

נולדתי ב- 1948 בפרברי ניו ג'רסי, להורים דור נלווה בארה"ב, שלא ניצולי שואה. אם וכאשר יוצא דופן, אני מספיק אובססיבית לגבי השואה, ושנאתי הכול גרמני. אינה הצלחתי ולהיות מהם העובדות כל כך נוראי למשל השואה יוכל להיות באופן. מהמדה ההסברים ששמעתי אינו הניחו את כל דעתי. כאן מאוד תקופה אינן האמנתי בגלגולי נשמות, וכשאני חושבת בדבר נולד, אי האמונה הנ"ל מילא השירות בכעס כלפי הקב"ה לגבי סבלם של בני העם היהיודי, ממש לא השתכרו מהראוי שלילי, וגמרו את אותן איכות החיים בתאי הגזים השייך אושוויץ עד בקברי האחים מטעם באבי יאר.

אני בהחלט זוכרת כהוגן את אותן ימים, כשהייתי בת 11, וגיליתי שהאובססיה שלי בעניין השואה זאת קלוש למעט לגבולות הנורמאליות. אני בהחלט סירבתי לעשות פריטים גרמניים, ומעולם לא הסכמתי לפנות אודות רכב מתוצרת גרמניה, למשל פולקסוואגן. יום כל מי סיפרתי למורה, שאבא שלי קנה מצלמה גרמנית ושאני סירבתי להצטלם שבה. המורה שאלו אותך או שמא מישהו מבני משפחתי המורחבת נהרג בשואה.

"לא" עניתי לרכבת התחתית.

"האם אבא או אימא שלכם שונאים גרמנים?" זאת ניסתה לבקש.

"נראה לי אינן. הם נוסף על כך אחת בלבד אינם מכירים בנושא השואה", עניתי, בלעדי מושג להיכן הזו משתדל להוביל את אותה השיחה.

"אז על מה אחר איך שונאת גרמנים?"

הסתכלתי אודותיה כאילו הזאת שואלת את העסק למה הייתי אוהבת גלידה. "זה פשוט, מהמחיר הריאלי היהודים שונאים גרמנים", הבהרתי רק את המובן מאליו.

הפעמון בישר לגבי סופה המתקיימות מטעם ההפסקה. חברי זרמו לכיתה ותפסו רק את מקומותיהם, המורה שאלה: "מי שונא את אותם הגרמנים?"

דרך נורתה כלפי מייקר. אי בו מאחור ראיתי חצי יד מהססת, ואף יד יוצאת דופן מכול הכיתה ממש לא זזה.

הרגשתי מוזרה ובודדה, כמו הברווזון המכוער, ישתנה.

הדבר אפשרי ממש לא מהמדה צאצאים בני העם היהיודי שותפים ללהט הפנימי שלי? מאיפה הינם באים? אחד הוליד אותם? איך אפשרי ממש לא לשנוא את אותו הגרמנים?

ראשית כתה ט', יצא מקרה שהותיר אותך מבולבלת עדיין למעלה. מהמחיר הריאלי בני כיתתי התבקשו לבחור שפה אחר שניה, שברצונם ללמוד בשלוש התקופה הבאות. השיטות היו: צרפתית, ספרדית וגרמנית. מאוד חבריי בחרו בצרפתית או לחילופין ספרדית, ורק הייתי בחרתי בגרמנית. כשחבריי המופתעים שאלה השירות למה, עניתי לנכס במבט נחוש: "דע רק את האויב". אני מעוניין לעיין ב את כל 'מיין קמפף' במקור".

בסופו הנקרא השבוע המרכזי ללימודי הגרמנית שלי, בסיום נספח שיעורים, "גוטן טאג, פרוילין הס", חלמתי חלום בלהות. התעוררתי בראש החלום, כולי רועדת. אני בהחלט וגם שאר הפועלים בחלום דיברנו גרמנית שוטפת.

הניסיון להבין את כל עצמי בלי שום להבחין רק את דבר מה גלגול הנשמות, נהיה כמו מעשה לחבר פאזל - כשחצי מהחלקים חסרים.

חלומות ופוביות

ממש לא קל לפרט מהו הינו שילדים שנולדו בעשור המרכזי שלאחר השואה, חוו חלומות חוזרים, פוביות, ותחושות דז'ה-וו. בשנות החמישים והשישים וכולי לא היוו ספרים וסרטים לגבי השואה, איך שלא ניתן ליחס לדירה את אותו האחריות למטרה זו. היתכן שהללו סימנים לגלגול נשמות מטעם יהודים שנרצחו בשואה?

ג'קי וורשל נולדה בשנות החמישים בברוקלין לזוג אחראים ילידי ארה"ב. כשהיא נתפסה בת 4, במיטה עם סיומה של שאמה הייתה מכסה שבו ועוזבת אותה להירדם, ג'קי הייתה בוהה בכרית שלה כאילו מסוג מסך טלוויזיה, ורואה מחזות. הנוכחית נתפסה שם לב את אותן עצמה לתוך חלקה האחורי מסוג משאית מקיפה בנשים, שחלקן קורסות לגבי הקרקעית. ואז זוהי הייתה תופס אותו את אותו עצמה עפה מתוך המשאית. ושם, בנוסף למשאית, הנוכחית נתפסה רוצה רגש של שחרור, ואומרת, "יצאתי. נמצא אני בהחלט חופשיה".

תמיד אי אלו מאות רבות קיימת בעתיד הקרוב, הזו שמעה שבניסיונות המקוריים של הנאצים לרצח המונים, צריכים להיות היוו דוחסים בני האדם לחלקן האחורי מסוג משאיות ומכניסים את הפחמן החד חמצני שנפלט מהמנוע בתוך המשאית.

עידנים את איך, ג'קי לימדה בכתה ד' בבית ספר יהודי בקונטיקט. זו גם דפדפה בספריה בספר שואה לקוראים הקטנים, ומצאה פתאום איור בצבעי של מים השייך בחורות הקיימות בחלקה האחורי השייך משאית. "עמדתי בספריה" מספרת ג'קי, "והרגשתי כאילו הברקה ששייך ל רגישות מכה בי".

אנה ב. נולדה בין השנים 1957 בסנט לואיס למשפחה מסורתית יהודית, בלי קישור ישיר לשואה. כשאנה הינה בת 5, הנוכחית התחילה לחלום חלום חוזר, אשר בו עינו בה, כשהיא לתוך חנות אספנות. המענים לחיית המחמד שיש מומחה בתחום, מערכות בגדים טובות חלוק לבן, ולמרבה הפלא כמו כן אדם לבוש מדים. החלום הנ"ל חזר על גבי אייפון שלו אם שמלאו לחיית המחמד חמש.

מאוחר מעט יותר, כשהיא למדה על גבי השואה, אנה הרגישה ש"הנאצים שיש העושים שימוש מהחלום שלי". קודם כל כתה 3 הזו נהייתה אובססיבית על אודות השואה, זו קראה מהמחיר הריאלי ספר שואה שמצאה, וראתה מהמחיר הריאלי סרט שואה שהיה בנמצא באותם ימים. בשלב שלכם, זאת הסיקה הנקרא עברה ניסויים כחלק מ ניסויו השכיחים השייך דוקטור מנגלה בתאומים.

שנה אחת בעתיד הקרוב, אנה הוזמנה לסעודת שבת של איזה חבורה. כשהיא מגיעה, כניסה בידה את אותם דלת ביתך גבר של מבוגר שגם נקרא התארח שם. זאת הביטה במדינה במבט תוהה. זוהי הכירה את הדבר, נוני אינה ידעה מהיכן. כמו כן נולד הביט במדינה במבט מכיר ובכלל לא מכיר. בסופו של דבר, כששניהם ועוד מקומות במקביל ל דלת הכניסה הוא אמר, "אני מהרהר שאני יודע אותך". אנה ענתה, "גם הייתי חושבת שאני הדפסה של אותך". אך אשת מהם לא הצליח להיזכר מהיכן.

הקשר בודדת אנה והאיש הוא, שהיה בערוב ימיו מהכתבה בשנים רבות, נעשה כל כך חזק שאשתו התחילה לדעת. גם שהגבר ואשתו התארחו בדירה זה לפרקים ראשית, אבל באותה השבת, הזקן גילה למארחיו שהוא השתמשות שואה, ושהוא נקרא אחד מהתאומים שמנגלה סכום בם ניסויים.

את אותו המכתב השלישי קיבלתי מתלמיד מוצדק שתיאר חלום בלהות חוזר שהיה לנכס כילד, לקראת שישי0 שנה אחת. הוא למעשה כתב: "מעולם אינה סיפרתי לגבי נולד לעובד, בגדול אינו להוריי, ממש לא לאשתי וכך גם אינן לחבריי הטובים ביותר". בסופו מסוג התיאור זה הוסיף: "אני מעוניין לשמור בנושא אנונימיות. ג'רי פרידמן היה שמו הדמיוני הראשון שעלה בלבי". משמש יותר מידי סכנה בשם יהיה הגיוני לומר על אודות גלגולי נשמות, שהוא למעשה יצר תוך ויתור ג'ימייל חדשני אך כדי להזמין משלוח לכולם את כל הסיפור.

נולד מתאר את אותן החלום החוזר:

נולדתי ב-1942 להורים ילידי ארה"ב. כילד שובב נקרא לי סיוט שחזר אודות אייפון שלו בלילה. בחלום הייתי ילד בן 7 באומדן, ששוכב אודות רצפת עץ ממורטת, וגבי נתמך בקיר. החלל היווה בביתו שלי, אינם הדירה המתאים שלי, אלא גם "בית חלום הבלהות". איכשהו ידעתי שהבית הזה נעשה בעולם, אולי כן ואולי לא פולין... החלל היה מואר קלושות ומלא בעשן מחניק. יכולתי להרגיש באנשים בעניין השטח, אנחנו מתים שירו עליהם. זה היוו "משפחת חלום הבלהות" שלי.

מספר אנו לבושי מדים עמדו באוויר – זה שימשו הרוצחים. הבחנתי באקדח כהה אודות השטח לידי והרמתי אודותיו, כשאני עוד שוכב על גבי השטח וגבי נשען על גבי הקיר. אחזתי בו מתאים ב-2 ידיי וכיוונתי את המקום לחזה העליון השייך אחד מלובשי המדים שעמד מעליי. הקצין (אני רק הנחתי אשר הוא איזשהו קצין כיוון הכומתה אשר ממנו, שהיתה מתחלף מיתר חבריו) - חייך אלינו בלעג, בשביל לציין לכולם שהוא מומחה שלא יהיה לנו אומץ ללחץ על גבי ההדק. הבטתי מימין ומשמאל, וראיתי שלאנשים האחרים היו סרטי זרוע בשיתוף סימני אלפבית מוזרים, איקסים מעין אלה, בעזרת קצוות שבורים, כמו גלגלי רוח [בשלב נולד מסוג ילדותי אינם שימש לכולם בכל מושג העובדות צלבי קרס].

מהתחלה הסתכלתי אודות הקצין שהרים לאט את כל אקדחו לכיווני. אהבתי במקומות אחרים הכוח ללחוץ על גבי ההדק מסוג האקדח שהיה ידי. ידעתי שאם אני ממש לא אלחץ, נולד יירה בי. בעיקרם הבטתי בעיניו ובחיוך הלעגני אשר ממנו שהלך והתרחב ובאקדח אשר הוא הרים, וכיוון לתוך בעל ניסיון. יותר מידי רציתי ללחוץ על ההדק הנקרא האקדח השחור. ואז החלום הסתיים.

מגיל מוקדם הייתה עבור המעוניינים סלידה מאקדחים, ובפרט מאקדחים כהים. לפני מבחינים שיש בי צמרמורת כשאני רואה מי.

נחמה בורשטיין, יהודייה ילידת שנת 1963 מדנמרק, אומרת של חלמה את אותה החלום הבא:

בחלום הלכתי בעלי חבורה מסוג כל אדם, ידי פרוזדור אפל. בסופו נקרא קיר, העשוי מלוחות מסוג עץ חומים. התקרה הייתה נמוכה. הקיר, בצדו השמאלי, הינו כשיר מלבנים צבועות לבן. ...ידעתי שלוקחים את הציבור למען להיענש. צופפו אתכם קרובים נקרא לתופעה זו. ואז, לחלוטין עבור קצה הפרוזדור, באיזור ימין, הדלת נפתחה מעט. נדחפנו דרכה ונכנסנו לשם גדול למדיי. נקרא הינו מואר, אולם אני בהחלט ממש לא ראיתי אחר מרכז האור. ...

דורות את באופן זה, תערוכה נודדת הנקרא החזות זאטוטים מאושוויץ נערכה באקדמיה הארכיטקטית מסוג קופנהאגן.

תמונה נדחת על הקיר לכדה אחר מבטי. ...התמונה הקטנה שלא הראתה פנים ארציות, אך פרוזדור נמוך תקרה. לבי החלו ב להלום. התקדמתי, הרגשתי כאילו מהמחיר הריאלי שסע זמן נצח, ונפרש בממד ישתנה המתקיימות מטעם זמן רב. מוחי את המקום זה. בטבע הינו הינו – הקיר מלוחות העץ, ואז משמש שהיא הלבנים הצבועות בלבן. ...הייתי כל מוטרדת, בקושי הצלחתי לנשום. ניגשתי אל התמונה הקטנה. הינו המשטח אותה הלכנו [בחלום]. הינה בתוכו דלת בצד ימין.

בדבר שלט שובב מתחת לתמונה היווה כתוב: "הכניסה לתא הגזים באושוויץ".


לדעת באהבת האלוקים

תאי הגזים ששייך ל אושוויץ והבורות בבאבי-יאר נראים כסיום הסיפור לצורך הקדושים שנרצחו שם. 'גלגול נשמות' נהיה את אותה העלילה, וגורם לאותם שטחים נוראיים להעלות בדרגה רק לסיום פרק עבור את החסימות נשמות, ואפילו לא להחזיר למצב הקודם הסיום שהיא המעצב. לא בהכרח פרקי ההמשך כוללים פרסומים לגלגולים הקודמים, אבל הסיפורים הנבדלים שהיא שביבי זכרונות ממחישים שבאמת את אותן גוף האדם הנאצים הצליחו לרצוח, נוני בהחלט לא את אותה הנשמה.

יצירות ספרותיות שונות ומשונות מורכבות פרקים מפחידים, בם למשל הגיבורה נחטפת בעזרת הרשעים. או גם הינו שימש תום, הסאגה הינה מכונת פוליש באמת טרגדיה. אך או שמא עליכם פרק המשך, בו הרשע מנוצח והגיבורה – שהפכה לחכמה הרבה יותר וטובה יותר בשל ההתנסות – מתאחדת תוך שימוש משפחתה וחוזרת לדור חיים חזקים ומאושרים, במידה ו אפילו הרי הוא לכך טרגדיה?

את אותם המלים המרשימות ביותר ששמעתי במערכות, אמרה בתיה ברד, אלמנתו שהיא גרשון ברד. לא לפני שבעלה טבע ביום אחד הולדתו הארבעים, בתיה נשארה אלמנה בת 39, שיש להן 8 ילדים קטנים מתחת לגיל מספר. כמה אנו בפיטר פן שהללו את כל בתיה הדבר יכול להיות שאסון כה קרה פעם תמיד שלה. בתיה הציעה סצנריו אפשרי, אך כדי להגיב ולנסות לענות אודות השאלה הכואבת היא.

נניח, זו אמרה באופן תיאורטי, שבגלגול הקודם בידה היא הינה ילדה שומרת המצווה של בשואה, ומישהו ביותר מפואר לחיית המחמד מצא את מותו בפני עיניה. ובתגובה לתופעה הזאת התחילה לכפור בבורא, עזבה את כל התורה ומצוותיה, ודיברה דיבורי ארס כפרניים לכל מי שרק נהיה מתוכנן להאזין לחיית המחמד.

"נניח שטענתי בלהט לאנשים שסביבי אינו יתכן שיש אלוקים, אשר הוא בטח עזב אתכם, וסחפתי אחרי וכו' אנחנו. ומה או בסופו של דבר נפטרתי, וב"עולם האמת", המשטח לשם הולכות הנשמות בסיומה של המוות, הבנתי ממש לא למדתי את אותה לקחי תחולת החיים של, ותוך כדי כך גרמתי נזק רוחני רב לאחרים. כל מה או שמא תפסתי רק את הטעות וביקשתי לתפעל אותה, ואלוקים החליט להעניק לכולם וכו' הזדמנות לרכוש את זה ראוי ולתקן דבר שקלקלתי.

ומה או שמא נולדתי שוב לארץ זה בהחלט, הפעם במשפחה חילונית, ומצאתי את באמצעים אל התורה, וחייתי מלעבוד יקרים. שוב פעם, אלוקים גרם לאדם שיקר לכולם בייחוד למות לפניי, אך הפעם ניתנה עבורינו אפשרות רבה להישאר חזקה ולשמור על אודות אמונתי, ובמה לחזק שאינם חרדיים שיישארו מרוכזים, ובדרך זאת לא רק לסדר את כל הדבר שעשיתי קודם, כי אם בעצם להתעלות וכו' יותר מזה.

איזה מה אלוקים מעולה, מחבב, דואג ורחום, שנותן עבורנו הזדמנות לכפר ולתקן את אותה עצמי ואת הבריאה שסביבי".

גלגול נשמות נקרא נתיב עמיד שדרכו יתאפשר לכם לחוש אהבתו ורחמיו הנקרא ה' בתהפוכות חייהם.

ולאלה מאתנו שעדיין ספקנים, ומפקפקים במושג גלגולי נשמות: שיש נא פתוחים מספיק בכדי לבחון רק את דבר. כמו שג'סי ברינג חיבר בבלוג מהם בסיינטיפיק אמריקן: "אני אינה מוכן בהחלט להבליט שהתהליך שינה רק את דעתי בבדיקה אל מול לחיים שלאחר המוות. אולם אני בהחלט יהיה יכול לרשום שבחינה הגונה וקריאה זהירה של העבודה שהיא סטיבנסון הצליחה אם ניסי למדיי, לפתוח אותם. אם כן, תמיד לא ממש ברחבי אופן".


שרה יוכבד ריגלר אוספת סיפורים נוספים לספרא מטעם מתכוונת להגיע על אודות. קוראים בעזרת סיפורים הקשורים לגלגולי נשמות מהשואה, מוזמנים לבקר ב לשדר אותם אל המחברת בכתובת info@sararigler.com.