אחיות שרה (87) וחנה (90) טסלר שלא נפרדו רק אחת מהשנייה בזמן האחרון איבדו רק את בני משפחתן בשואה

ונותרו לבדו. דָבִיק חלומות היוו לשתיים במחנה אושוויץ - לפנות לישראל ולהכניס למוסד הכנסת טקסט מקצוע לזכר משפחתן שנרצחה.

2 האחיות שנישאו במדינה שלנו לשני בני דודים בנו בקבוצת יבנה משפחה אדירה. הן רצו להספיק לרשום בתוך אזור הכנסת בקיבוץ טקסט תורה לזכר משפחתן, אבל ידאגו בגלל ש מדובר בסך עלות שקשה לעמוד אותה על כן אינו דיברו על זה מעולם. אבל השבוע, לרגל עת הולדתן שחל באותו הזמן, החלום הנ"ל התגשם.


תמר וחנה אך אינם שיתפו אף אחד בחלומן, אבל ילדיהן חשבו בדבר הקטע בעצמם הרבה זמן מועט לפני יום ההולדת של 2 האחיות. בגלל שכתיבת ספר אומנות מיוחדת נמשכת משך, ביקשו הקטנים לבדוק ספר שכתיבתו כבר החלה וצריך אבל להשלימו. בסיומה של חיפושים רבים מאד הינם נמצא את אותו הראשון, בירושלים.

לפני הטקס המרגש, נזכרו השתיים בימיו של הזוועה בגטו, איך אינן נפרדו פעם אחת מהשנייה. "אני אינן הייתי נשארת בחיים בלעדיה, בעצם מספר ימים אף אחד לא ממש לא הייתי שורדת באושוויץ", אומרת יוני, האחות הצעירה.

"כשקיבלנו חתיכת לחם רק אחת ביממה, חתיכה יספיק נדחת לשתינו, הרי אני בהחלט תמיד נתתי לה", מספרת חנה, "היא נודעה אומרת לנו שלקחתי פחות, ואני הייתי מציגה שלה 'שרה, יספיק, תשתקי'. משמש הלך יתר על המידה זמן באופן זה.".



ביום אחד הולדתן ילדיהן הינו קיימו אחר הבטחתם. תמר וחנה זכו שיש את אותן חלומן מתגשם כשספר התנ"ך לזכר משפחתן הוכנס לבית מגורים החליטה לחוקק בקבוצת יבנה, לעיני משפחתן הזאת ואהוביהן. השתיים התקשו להחביא את אותן ההתרגשות, אך לא שכחו את אותן כל מה שעברו עד הרגע המיוחל: "שילמנו תמחור ניכר מאוד".