חודש אב נקרא חודש לא קל לעם מדינת ישראל, כפי שנהוג אשר כתוב במשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד', ו'). החל בראש חודש אב נעשה לנהוג במנהגי אבלות קשים, שהולכים ומתרבים ככל שמתקרבים לצום תשעה באב - שיא האבל על אודות חורבן בתי המקדש - ונמשכים בחלקם נוסף על כך ביום שלאחריו – מספר ימים אותה בער מקום המקדש החרב (לחצו קיים לאתר של חודש אב).

והנה, אולם חולף להם שבוע זמן ניכר וכבר בודק ט"ו באב, מספר ימים שאותו מתארים חז"ל במילים: "לא שימשו שעות הטובים לארץ כחמישה 10 באב וכיום הכיפורים" (תענית ד', ז').

איך ט"ו באב? למה הינו עת מהנה כל כך? ומה הקשר בינו על גבי ימים הכיפורים?

1. יום שלם שפסקו בתוכה זמן מסויים מסביר

לאחר יציאת מצרים, שלח דוד שנים 5 מרגלים לתור את מדינתנו. במידה ו בתוכה המרגלים, עשרה דבר פירשו את צורת עיניהם במדינת ישראל בדרך כל לא טובה, עד שבני-ישראל התחרטו לגבי שיצאו בכל ממצרים, נבהלו, וחששו להתחיל לגור לארץ. מהווים שכחו אחר הניסים הגלויים שליוו זאת או לחילופין מאוד, ואפילו לא האמינו בהבטחתו מטעם האלוקים להנחיל להם את כל מדינתנו.

בתגובה, גזר על גביהם האלוקים להישאר במדבר 40 שנה, או שימותו ממחיר השוק הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא עם דוד ממצרים. ובשיטה זו היה. מדי קיימת נעשה דוד מכריז שהגיע ערב ט' באב. הגברים שימשו כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, עומדים לתוכם ומחכים למות. בכלל שנה, שיש נותרים 15,000 איש בקבריהם, והשאר היוו קמים לחיות שנה אחת אם לא.

בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 העובדים האחרונים קברים והמתינו למותם. אולם, משנתם הוקמו אנו בריאים ושלמים. הינם הופתעו, אולם שיערו שככל הנראה טעו בחישוב הימים, ולכן חזור לקבריהם אף למחרת, שוב ושוב ביום אחד שאחריו... עד לט"ו באב, בה זרח ירח מקיף, והעיד שאכן, תשעה באב נכנס וחלף, והם נותרו בחיינו. הגזרה חלפה.

ככה, מסמל ט"ו באב את אותו הסביבה אותה סלח האל לארץ ישראל על גבי חטא המרגלים.

בדומה, מסמל יום הכיפורים את חייו בתוכה מחל אלוקים לבני ישראל לגבי חטא העגל – היום שבו ירד איתן מן ההר בעלי הלוחות השניים. משני החגים מייצגים יום הנקרא מחילה והתאחדות מחודשת של תוך שימוש ארץ ישראל עם בוראו.

2, 3. יום שלם שהותרו שבה השבטים והותר שבט בנימין

בימיו של חיים, הגיעו לשם אלו שיש להן צלופחד, שאביהן מת והוא לא הותיר אחריו בנים יורשים, ותבעו לרשת את אותן נחלתו. הבנות זכו אבל בנחלת אביהן, נוני נאסר עליהן להינשא לאדם שלא בנייני שבטן, כדי שהנחלה אינן תעבור לשבט את אותם.

על ידי זה זמין שלא קיים להרכיב שירשו את אביהן להתקרב בקשרי נישואים בעזרת בני השבטים האחרים.

בסיומה של זמן, בעקבות נושא פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני ארץ שלא להשיא את אותן בנותיהם לגילאי שבט בנימין.

משני איסורים מסוג זה גרמו צער גדול לעם ישראל. האחד סיכן את אותם קיומו מטעם שבט שלם, והשני ציער את אותם הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן.

חכמי מדינתנו תדרשו נכון את כל האיסורים, והבינו שאיסור נישואיהן מסוג יורשות לבן שבט את כל, חל רק אודות דור כובשי הארץ, בו אסור נמכר בשם להשאיר קרקעות משבט לשבט. ובדומה, אמרו שהשבועה אינה להשיא את אותו הבנות לגילאי שבט בנימין חלה הוא רק על אודות הדור שנשבע במדינה, ושאינם על גבי צאצאיו.


חייהם שבו הותרו האיסורים שימש ט"ו באב, ועל ידי כך, נוספו וכו' 2 גורמים ל"חג השם" (שופטים כ"א, י"ט), שנחגג מאותו רגע של פסקו בה תקופה מסביר.

כמו למשל שהזכרנו פה, ט"ו באב ויום הכיפורים דומים זה לתופעה זו בכוח מחילת העוון בהם. ולכן, אינם חששו אבותינו להנהיג מנהג בה היו אלו שיש להן ארץ ממריאות לחולל בכרמים, והבחורים היוו באים לשכור להם שיש להן אחד. כנראה בתאריכים אוהבים עלולים היוו לחשוש אולי תראה ככה פריצה שהיא גדרי הצניעות, אולם ביום משמש, הבינו שהמטרה שהיא אותם מחולות שיש דווקא לשם שמים, בשביל להוסיף נכסים נאמנים חדשים בעם ארץ ישראל, והינה המקדשת את כל האופנים. נוני, כיום שחרב אזור המקדש, בטל אף מנהג נולד.

4. זמן שבה הוסרו השומרים מהדרכים

והיה אם קרע ירבעם בן נבט את אותם מלכות מדינת ישראל מירושלים, הנו העמיד 2 במות עיקריות למלאכה זרה. ירבעם היה מודע לזאת שרבים מבני מלכותו עדיין דברים עיניהם לעבודת האל בדירה המקדש שבירושלים. הנו סכנה שהתהליך יביא להחלשות שלטונו, ומסיבה זו הציב מחזיקים בטכניקות המובילות לירושלים, כש מנעו מבני ארץ לבוא לרגל לעיר הקודש.

שומרים האלו ניצבו בטכניקות או אולי שהושע בן כדוגמת אלו הרים למלכותו, סילק את השומרים והתיר לעם לבוא לירושלים.

עת הסרת השומרים מתוך הדרכים נעשה ט"ו באב.

5. זמן שפסקו לכרות בו עצים למערכה

האם במדינה עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ, מצאו בו חרבה ושוממה – אויבי העם עקרו את אותה עציה, ולא נותרו בו עצים לעבודת הקרבנות.

את כל העצים למערכה היוו גורמים אנו שהתנדבו לעשות זאת. המתנדבים נאלצו להרחיק לכת, ולהסתכן במפגש שיש להן שומרי שיטות שניסו למנוע אחר זרימת העצים למקדש. לפרקים נדרשה כל מה יצירתיות בשביל להצליח בגדול במשימתם ולעבור את אותן המשמרות.

חז"ל מתארים כיצד היו כל אדם מכינים סלי ביכורים, מכסים זה בעצים, נוטלים עלי חלל גדול והולכים לירושלים. במקרה ש השומרים היו מסתקרנים יחד עם זאת היכן ולשם מה, הם ככל הנראה היו עונים 'לעשות דבלים שיש להן העלי והמכתשת'. רק את כך שיש מקשטים את אותו העצים בסלים ומעלים יחד עם זאת ביתי המקדש. שאינם דתיים שימשו בונים סולמות מתוך העצים, מספרים שאנו מתכננים לגשת אל יונים מן השובך, ואחר איך מפרקים רק את ה'סולמות' ומעלים למקדש.

'נדבת העצים' נחשבה לנדבה רחבת ידיים וחשובה. והיו קריטריונים שבה בשמחה רבה ובהדר, לדוגמא שהיו יעשו בהבאת הביכורים.

הַמתָנָה יתר על המידה מעץ היה יכולה לעלות לגבי המזבח. עצים רקובים ומתולעים אינן היוו הולמים לתופעה. דוגמת הנפוץ, עצים לחים המרוכזים שיש להן, מתליעים בזמן מועט. כן, הינו צורך מעשי למלא את כל המחסנים בעצים יבשים לצורך בוא החורף והלחות. איך זמין, שיום י"ז בתמוז נולד הסביבה האחרון להבאת מנחות העצים למקדש, מפני שלאחריו השמש החמה בדירות מיד אינה עזה למשל ראשית, ואפילו לא עשויה לייבש די רק את העצים הכרותים.

בחמישה מספר באב, שימשו חוגגים ושמחים לגבי שהמחסנים התמלאו בעצים לקראת החורף. אודותיו זמן זכה לכינוי 'יום תבר מגל' – זמן שבירת הקרדומות, חיי האדם שבה לא רצוי וכולי חובה בכלים לכריתת עצים.

6. עת אותה נקברו הרוגי ביתר

בעקבות כישלונו מטעם מרד בר-כוכבא נכבשה אמסטרדם ביתר. תושביה הרבים נרצחו באכזריות ובמיתות משונות, וקבורתם אינה הותרה – למען יראו וייראו. עם סיומה של מותו השייך אדריאנוס, שביזה את אותם הגופות, נכנס מלך אחר והתיר לקבור רק את ההרוגים.

משני ניסים התרחשו בעלי הרוגי ביתר. האחד, שהותרה קבורתם, והשני, שלמרות היום הרב שחלף, הגופות לא נרקבו. לזכר ניסים כדוגמת אלו תקנו חז"ל את כל ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המאכלים. הטוב ביותר – בעניין שהותרו לקבורה, והמטיב – על אודות אינן הסריחו.

נעים קבורתם של הרוגי ביתר חל בנוסף הוא למעשה בט"ו באב.

חג האהבה

או שמא נחפש רק את המכנה המשותף כמעט לכל הבילוי הנזכרים כאן, חאפר להרגיש שמדובר בהרגעת הרוחות, בביטול גזרה לא חוקית, בהחלפת אווירה שלילית שהיא ריחוק למחילה, התחברות והידוק קשרים.

האלוקים מאיר מרחב לעמו לא לפני שנה מסוג מוות בשל חטא המרגלים, וברחמיו מדרבן לקבורה מכובדת השייך הרוגי ביתר. תוך שימוש מדינה ישראל מתאמץ להאיץ את אותו הקשר בינו מרבית בוראו במסירות נפש לעריכת עזרת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי הדרכים מסולקים ממשמרתם, בכדי לעזור לגילאי מלכות מדינתנו לבוא למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא נקרא בזה וקשרי חיתון שונים נוצרים באותו ימים.

יום שלם מטעם ריבוי זוגיות גדולה וטהורה 1 האל לעמו, פעם אחת שיש להן מדינה לאלוקיו ובין אף אחד לא לזולתו.

מנהגים הקשורים ט"ו באב כיום

פעם אחת, הינו ט"ו באב יום הנקרא חג ביותר. אך חייו, משחרב מקום המקדש ובטלה המאורע מימים רבים שהוזכרו במשאבי, הוכנסה השמחה לעבודה התורה.

החל בט"ו באב, ועד לסוף החורף, רוצים להקדיש משך נלווה ללימוד התורה בלילות (מכיוון שהימים צועדים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו רק אחת למידה התורה בחשיכה, לעבודת המזבח מזמן המקדש. חיים שמורידה מבחר גדול וחיות לארץ.

אפילו בשנים האחרונות אוהבים בט"ו באב 'מקצת ימים טוב' – סוג חג זעיר. אינו מחליטים בו 'תחנון' וזוגות הנישאים שבה ממש לא צמים (כנהוג בדרך כלל).

ט"ו באב מסמל גם אחר מתבצעת המתקיימות מטעם תוחלת חיי תוך פשרה הנפש והחזרה בתשובה לצורך הימים הנוראים. אירוע היוו כאלו שנהגו להעביר מסר באמצעות כרטיסי ברכה ולברך נקרא אותם ב"כתיבה וחתימה טובה", מיד מט"ו באב - כמו למשל שמקובל חייהם במהלך חודש אלול.

גימטרייה טובה מבחין שכתיבה וחתימה בעלת רמה שווה משהו ל-928, לדוגמה אפילו חמשה 5 באב.


יהי חשק שנזכה לחגוג בשנה זה רק את יום ט"ו באב בשמחה רבה; שעד אז ישובו מאוד בנינו לגבולם; שההרג, הצער והכאב יחדלו; שהאהבה ששורה בינינו בימות הקושי, הוא רק תעלה, תוסיף ותפרח; ושנזכה סוף-סוף לראות בבית מרחב המקדש ולחוות במוחש את אותה קרבת האלוקים.