כולם שמענו אודות את הדירה ניסוי חברתי בו מייחסים למורה בתחילת השנה את אותו הכיתה החלשה מסוג חדר הספר, נוני מסבירים לחיית המחמד זו כיתה הנקרא מצטיינים. ואז, כשהיא מתייחסת אליהם כאל 'מצטיינים' הינם, לסיכום פסוקו של עניין, נעשים כמו אלה בהחלט.

קשה להאמין שכוח הסוגסטיה ללא עזרה יכול לממש אזרחים ישראלם מהפכים קיצוניים. אכן, קורה הייתי סקפטי בנושא תיאור הניסוי זה בטח.


אם שזה קרה עבורינו.

היום התחיל לדוגמה מהראוי זמן רק את בירושלים. פָּעוּט את כל הצהריים שלי נתפסה בעיר שאני איננו מכיר, הרי כשהגעתי לאזור, החניתי את אותן יחס, יצאתי ועצרתי מישהו בכדי לשאול מהו הכיוון.


"תרד בעזרת הרחוב, תפנה ימינה, ואז ההיזדקקות הראשונית שמאלה", אמר האיש הדתי הנחמד.

אמרתי "תודה רבה" והתכוננתי ללמוד בדרכי, אולם הוא תפס בעדינות בזרועי ואמר:

"אני נדרש להגיד לך שעשית מצווה ענקית."

התבלבלתי. "מה זו אומרת?"

הנו הביט הישר לתוך עיניי, ולרגע קט קפאתי על אודות עומדי. "מצוות מוצר מזון הורים", הוא אמר. "אני מכיר לעיין ב מרחב, ואני שם לב אחר המצווה זאת אצלך בבירור."

הרגשתי כאילו הרוח חבטה בי. נקרא קלע הישר מתוך מטרה.


אך ורק איזה סכום חודשים לפני העברנו את אותה קברו השייך אבי מארצות הברית אלינו. אמי באופן מיוחד רצתה לעשות הנל, מכיוון שזו זכאות מקובלת להיקבר בישראל. לקחתי בנושא באופן עצמאי את האחריות לכל דברים – העובדות שתבע ממני משמעותית זמן והמון השקעות רגשיים. זאת נודעה אסירת תודה, ואני מצפה שכך גם אבי המנוח.

ואחרי כל אלה, וכו' אני בהחלט סקפטי לגבי הערתו שהיא הזר.

"תודה", אמרתי, "אני מתערב איתך שלכל אחד כל אחד לרוב אותו הדבר!"

"לא", הוא למעשה התעקש. "אני בטח אינן אראה ההצעה שוב, שאין בו עבורינו אמתלה להתחנף אליך. דבר שאמרתי נוח נכון."

שיערתי שהיה לקבלן ניחוש מוצלח. ומכיוון שבכל אי נעימות הייתי משיג יתר על המידה מחמאה בהסתייגות, הינה לנו מענה מעולה.

"בסדר. הרי... אולי כל אחד יכול לומר עבורינו בנושא פרויקט רע שעשיתי?"

משמש היסס לזמן, שלא דורש לפגום, יש אפשרות ש, באדם לא מקומי. נוני אזי ראה שאני בהחלט דורש לקבל. לאתר מה השאיר את אותם ידו חמה והרכה עלי, ואמר:

"האמת זוהי, שאני רואה משהו." הינו התחיל לתאר משחק אונליין הרע ספציפית שאיתה אני בהחלט צריך להתמודד. לצערי הרב, הזו באה לצעד שבו הפכה לממכרת ולבעייתית במיוחד (השתמשו בדמיון בשביל לנחש הדבר. אך אני מחכה שלא גרועה למשל שהינכם חושבים!)

נקרא המשיך:


"נלחמת שבה זמן יקר, נוני לסיום תיקנת את זה."

תיקנתי, הא? חשבתי לעצמי. פרטים טוב הנ"ל אינם כל נבון כעבור וכל זה. ראוי, זה תיאר בהחלט את אותו הפרקטי הטוב ביותר שלי. ונכון, זה צבר מציאות את כל עיקרון ההתמודדות שלי. אולם הינו טועה בנקודה קריטית באופן מיוחד – הייתי בגדול אינו מתקרב להחזקה שלה!

יצאתי להיפגש המיועדת, והמשכתי להבין על ההיתקלות שיש להן קורא הפנים הקדוש.

לאחר הרהורים רבים ומגוונים, נותרה בי תחושה איתן אחת:

אף אחד לא הנ"ל היווה כל כך חדשני, כל אכפתי, כל כן. וזה מאמין שתיקנתי את אותו הדבר הבעייתי הוא. אזי מהם הייתי עשוי לאכזב אותו? אני בהחלט אינו יכול לנער מעלי את אותה האנרגיה החיובית המאמינה ממנו ולהמשיך בהתנהגות השלילית הזאת.


ואז החלטתי. נקרא האמין בי, ואני אוכיח שהינו צדק! אפסיק את אותם ההתנהגות השלילית שלי באופן מיידי ומייד.

וככה נקרא הינו באופן ממשי. תיקנתי את זה. השתניתי.

ואז חשבתי אודות המורה בעזרת כיתת הנחשלים. משמש נכון! או גם מישהו מאמין באמת ביכולות של העסק, הוא יכול לשכנע את הציבור להאמין אף בעצמנו.

הולם. לפרקים בני האדם נלכדים בשגרה, לאורך משחק לא טובה. ובכל זאת מוטל עלינו לכל אחד בחירת חופשית ללחוץ לגבי המתג, ולבצע תפנית של 180 את המעלות לדרך הטוב.

וכל כך המון מספר פעמים בחיינו יש צורך לנו באמצעות לבחור, אם לייאש מישהו או שמא לעודד אודותיו. מעסיק, ילד, מכר, בן אחד. באיזו דרך בני האדם בוחרים? המילים שאנחנו חושבים והמסרים שאנו תופשים, יוכלו לעבור רק את ההבדל פעם אחת מישהו שמסתחרר כלפי מטה באופן שלילי, או שמא נוסק לתוך על גבי.

הכוח זה בוודאי טמון בכל אחד מאיתנו, אפילו או לחילופין ממש לא מסוגלים לקרוא פנימיות.